בתקופת גלי הקורנה הראשונים נפלה בחלקי הזכות ללוות את מפקדי מחוז חיפה של פיקוד העורף. היתה זו תקופה חריגה בכמות ובטיב האתגרים הפיקודיים מנהיגותיים שהיא זימנה: מפגש עם חוסר הוודאות הגבוה שאפיין את התקופה הראשונה של מגפת הקורונה, כניסה לשלושה סגרים, מתן מענה לשלוש מנות חיסון , מערכת בחירות, מבצע "שומר החומות" ועוד ועוד...
ללא ספק אחת התקופות המאתגרות מבחינה אישית, תפקידית, ארגונית ומדינית – תקופה שנדרשה בה מנהיגות ברמה הגבוהה ביותר.
המפקדים נדרשו להתאים את עצמם ללא הרף למציאות משתנה, לשגרות חדשות ולהתמודדות עם משימות מיוחדות שטרם התנסו בהן כגון, חקירות אפידמיולוגיות או בתי מלון לחולי קורונה ומבודדים ועוד...
מפקד המחוז דאז אל"מ אדרי אלעד (כיום מפקד חטיבת חילוץ והצלה של פיקוד העורף) הזמין אותי לבחון ולכתוב ביחד עימו מאמר שמברר מהם דפוסי המנהיגות הבכירה שסייעו לעמוד במשימות באפקטיביות כה רבה לצד שמירה על החוסן ואורך הרוח בקרב המשרתים.
כיועצת ארגונית המלווה ארגוניים ציבוריים ועסקיים מגוונים אני מודעת לכך כי המפקדים בצה"ל הינם סמן ימני לפיקוד מנהיגות.
כבר מתחילת עבודתנו המשותפת היה ברור כי בפועל אנו מבצעים 'חקר מוקיר' של הפרקטיקות המנהיגותיות של יצירת משמעות בתנאי אי ודאות.
ולצד זאת היה מרשים לראות איך מפקדי המחוז מימושו את מגוון הכיוונים שהתאוריות החדשות בתחום מנהיגות באי ודאות מציעות, לעיתים מבלי לדעת שהם עושים זאת.
המאמר סוקר ארבע תאוריות של מנהיגות - המנהיגות האדפטיבית, מנהיגות פרדוקסלית, מנהיגות משותפת ומנהיגות אותנטית - כבסיס להבנת מהות האתגרים ודרכי ההתמודדות עימם, תוך שהוא מביא דוגמות מחיי היומיום של הפיקוד הבכיר במחוז חיפה של פיקוד העורף.
מקווה כי העשייה מעוררת ההשראה של מפקדי המחוז תקדם התמודדות מיטיבה עם אתגרים מנהיגותיים בזירה הארגונית והאישית כאחד.
קריאה נעימה.