...המנהל שלה כבר לא משתף אותה בכל דבר, מקבל החלטות בלעדיה, מקיים דיונים גם ללא נוכחותה.
פעם זה לא היה קורה,
הוא היה דוחה כל דבר שקשור לתחומי אחריותה עד שתתפנה, לא היה עושה צעד מבלי להתלבט איתה, מבלי לחשוב יחד, מבלי לקבל ממנה עצה טובה...
"אני מרגישה שאתה כבר לא סופר אותי, שכבר נפרדנו", היא אומרת לו בצער.
"קשה לי שאת עוזבת", הוא עונה, "אני מתחיל לתרגל איך זה יהיה שלא תהיי כאן יותר"...
היא עוברת תפקיד, עוזבת את הארגון.
כמעט כל אחד מאתנו חווה תהליך פרידה במהלך הקריירה.
פרידה מתפקיד,
פרידה מארגון.
לרובנו לא קל להיפרד.
חלקנו נוטים להיעלם יום אחד,
חלקנו מושכים את הפרידה עוד ועוד, לא רוצים לעזוב,
חלקנו מפחיתים ממה שנעשה בתפקיד, כדי לצמצם קצת את כאב המעבר,
חלקנו דווקא להיפך, מחפשים חיזוקים ש"עשינו טוב"....
אין דרך אחת להיפרד וכל אחד מביא אתו את תפיסותיו הגלויות והסמויות בנוגע לפרידות.
בכלל, נראה שארגונים משקיעים הרבה יותר בהתחלות, בכניסות לתפקיד מאשר בפרידות...
עם זאת, לניהול תהליך סגירת המעגל יש חשיבות גדולה ביצירת משמעות למה שהיה ובכניסה חלקה יותר למה שיהיה.
יצירת משמעות למה שהיה באמצעות שיחות פרידה שבין השאר עוסקות בשאלות כמו:
מה עשינו שהביא תועלת?
היכן היתה תרומה משמעותית?
מה עבד טוב בקשר שלנו?
היכן היינו במיטבנו ובזכות מה?
מה אנחנו לוקחים אתנו לתפקיד הבא?
כלומר, סגירת תפקיד ופרידה "מנוהלת" מאפשרים למידה שעשויה לסייע להיכנס לתפקיד הבא מעט יותר נבונים ולצד זה גם לאפשר הכרת תודה לעובדים, עמיתים ומנהלים שסייעו לבצע את התפקיד באופן טוב ומיטיב.
לא רק לעוזב חשובה פרידה "מסודרת", גם עבור הנשארים קיימת חשיבות לפרידה טובה שמאפשרת עצירה לשם סגירה ויציאה לדרך חדשה.
..."פתחתי את זה אתו", היא מספרת לי, "לא השארתי אצלי את תחושת העלבון מכך שהוא המשיך בלעדיי עוד לפני שעזבתי",
ומה זה עשה? אני שואלת סקרנית..
"זה עזר לנו להחליט איך אנחנו רוצים לעבור את התקופה הקרובה באופן שייתן מקום לצרכים של כל אחד מאתנו".
ואני חושבת לעצמי, איזה מלכה!
ומבינה, שכאשר שיר הפרידה נכתב בצורה גלויה ופתוחה עם השותפים המרכזיים, הוא מביא עמו הקלה, חסד והזדמנות לעוד נדבך ועומק בקשר שבין המנהל לעובד ובין העובד לארגון.
כן, אפילו רגע לפני שנגמרת תקופה.